מידע מחברת התרופות

במחקר השוותה יעילות הטיפול עם Tocilizumab מול הטיפול עם anti-TNFα בחולים עם בצקת מקולרית של הענביה העמידה לטיפול. התוצאות לפניכם. במחקר רטרוספקטיבי רב מרכזי שממצאיו פורסמו בכתב העת Ophthalmology ביקשו החוקרים להעריך את הגורמים בעלי קשר לתגובה - שליטה בדלקת עינית ואפקט עוקף קורטיקוסטרואידים - לטיפול ביולוגי עם נוגדי TNFα ו-Tocilizumab, וזאת במטופלים עם בצקת מקולרית של הענביה העמידה לטיפול (Macular Edema – ME). למחקר זה גויסו 204 מטופלים אשר הראו עמידות לטיפול ב-ME של הענביה (עמידות לטיפול עם סטרואידים סיסטמיים ו/או עם תרופות ממשפחת DMARDSי(Disease Modified Antirheumatic Drugs). במסגרת המחקר הנבדקים טופלו עם anti-TNFα (עם Infliximab במינון 5 מ"ג לק"ג בשבועות 0, 2, 6 וכל 4-6 שבועות [n=69] ועם Adalimumab במינון 40 מ"ג כל שבועיים [n=80]) או Tocilizumab (במינון של 8 מ"ג לק"ג במתן תוך-ורידי [n=39] או במינון של 162 מ"ג לשבוע במתן תת-עורי [n=16]). התוצאים העיקריים במחקר זה כללו ניתוח של תגובה מלאה/ חלקית, מדדי חזרתיות, ירידה בראייה, אפקט עוקף קורטיקוסטרואידים ותופעות לוואי לאחר שישה חודשי טיפול. מניתוח התוצאות עלה כי במחקר השתתפו 42.2% גברים עם גיל ממוצע אשר עמד על 40 שנה (עם טווח בין רבעוני 28-58 שנים). הסיבה העיקרית לדלקת בענביה הייתה מחלת בכצ'ט (17.2%), מחלת birdshot chorioretinopathy (11.3%) וסרקואידוזיס (7.4%). התגובה הכוללת ב-6 חודשים עמדה על 46.2% (עם 21.8% תגובה מלאה) לטיפול עם anti-TNFα ו-58.5% (עם 35.8% תגובה מלאה) בקבוצת ה-Tocilizumab. מניתוח רב משתני עלה כי הטיפול עם Tocilizumab קשור באופן מובהק לתגובה מלאה, וזאת בהשוואה לטיפול עם anti-TNFα (עם יחס סיכויים של 2.10, רווח בר-סמך 95%: 1.06-4.06, p = 0.03). באשר לחזרתיות, לא נמצא הבדל מובהק בין הטיפולים השונים (עם יחס סיכונים של 1.00, רווח בר-סמך 95%: 0.31-3.18, p = 0.99). כך גם נמצא בהקשר של ירידה בראייה (יחס סיכויים של 1.02, עם רווח בר-סמך 95%: 0.51-2.07, p = 0.95) ולגבי אפקט עוקף קורטיקוסטרואידים (p = 0.29). בקרב 20.6% מהנבדקים נרשמו תופעות לוואי, עם 10.8% לגביהם דווחו על תופעות לוואי קשות. תוצאות מחקר זה הדגימו כי הטיפול עם Tocilizumab מביא ליותר מצבים של תגובה מלאה בקרב חולי דלקת בענביה, וזאת בהשוואה לתרופות ממשפחת נוגדי TNFα.